בעולם אוטופי ילדה בת עשר יושבת לבדה על גדר אבן בלב אזור מוסכים נטוש ואף שיש סכנה שתותקף – אין זה קורה, ורק נהג אוטובוס-משורר חובר אליה מתוך חשש לגורלה עד שאמה ואחותה ישובו. היא גם קוראת לו שיר מקסים שכתבה שיש בו פיוט ותום.
בעולם אוטופי בחורה שמנסה להיחלץ ממחזר קנאי, שמאיים להורגה אם לא תשוב אליו, מאוימת על ידו באקדח וניצלת בשל גבורתו של נהג אוטובוס-משורר שעוצר את היורה בטרם יירה מאקדחו, וגם אחר כך מתברר שהיה זה אקדח צעצוע. אחרי כמה ימים פוגש הנהג המשורר באקראי את ה"יורה" ברחוב ומתבשר שהיורה כבר נרגע והם נפרדים כחברים ותיקים.
בעולם אוטופי בחורה שואפת להקים עסק מצליח לקאפקייקס ומייצרת כמה לשוק האוכל העירוני בשבת. האם תצליח למכור את כל מרכולתה? ההצלחה הייתה למעלה מן המשוער והכול נמכר ברווח של 286 דולר. בעולם אוטופי.
בעולם אוטופי אדם הולך לטייל עם כלבו בערב ומשאיר אותו קשור ליד הפאב המקומי עד שיסיים את הבילוי שלו. הכלב בולדוג יקר שעלול להיגנב על ידי פושעים כפי שהוזהר בעליו לפני כן. אבל ערב ערב הנהג-המשורר הולך לפאב והכלב נקשר לפני הכניסה לפאב ומגיע הביתה בשלום ערב ערב. בעולם אוטופי.
כל האיומים האלה ועוד, נמצאים בסרט פטרסון, רוחשים מתחת לפני השטח ויוצרים מתח, אבל דבר מהם אינו מתגשם. כל האקדחים שמופיעים במערכה הראשונה אינם יורים במערכה השלישית – שלא כמתבקש בכל דרמה טובה.
ועל זה נראה לי הסרט פטרסון של ג'ים ג'רמוש.
זה לא שאין הוא מודע לסכנות ולאכזריות הנחשפים אלינו כל יום בעולם האמיתי ובייחוד בזה המשתקף בתקשורת ובאמנות, אבל הוא בחר להראות את האופציה האחרת, יחסים טבעיים ופשוטים בין בני האדם, יחסי אמון וגילוי לב שעל כולם מרחפת רוח הומניסטית.
עולם אוטופי?
אמיתי?
אפשרי?
- רשתות חברתיות לא יכולות להחליף אתר אישי כי ברשת החברתית האדם נבלע וזה גם לא נגיש למנועי חיפוש.
- פייסבוק היום פועלת למען עשיית כסף לביתה ולא כדי "לחבר אנשים".
- נשאלת השאלה איפה להיות (אתרים, רשתות מסוימות) – והתשובה: במקום שהקהל שלך נמצא.
- כדאי להתרכז בערוץ עיקרי ובערוצי קפיצה שמטרתם להפיץ את דבר הערוץ העיקרי.
- לכל פלטפורמה פוליטיקה משלה. הפלטפורמה היום היא המסר. (קהילות לצלמים, אתרי לימודים)
- רוב המתבוננים בפייסבוק לא ילחצו על הקישור, לכן צריך לעדכן אותם ברמה של שורה.
- צריך לתת להם משהו שיגרום להם להיות מרוצים. למשל תובנה ומשם קישור לעוד מידע. כי הצרכנים חסרי סבלנות, ויש להם עוד המון חומר לעבור עליו. בפייסבוק – הפניות קצרות עם תמונה.
- בכל מקום נקפיד על קישורים צולבים. "…כן, בקרו גם באינסטגרם שלנו."
7 צעדים לניהול נוכחות אפקטיבית ברשת
- הדרך הטובה ביותר היא לתכנן קדימה. מה אני רוצה להיות עוד שנה שנתיים. מה אני בונה כאן.
- תכנית אסטרטגית. הגדרה של המטרה, למשל: קשר עם הקהל, מכירות, מנויים חדשים.
- אילו ערוצים מתאימים לנו (פייסבוק היום במגמה להעלים את הדפים העסקיים והחשיפה אליהם הולכת וקטֵנה (אלא אם אתה בשיטתם "מקדם" בתשלום את הפרסום). אם יש לכם 1,000 אוהדים – תיחשפו במקרה הטוב רק ל-100. עסקים צריכים לעשות חושבים מחדש – אולי כדאי לשווק באמצעות ניוזלטר.
- צריך לדעת איפה הקהל שלנו.
- צריך להכיר גופים מתחרים.
- להכיר את מילות המפתח.
- ואז ליצור אסטרטגיית פרסום והפצה.
דף הפייסבוק אינו משמעותי אם לא שמים תקציב וגם אם שמים תקציב לא בטוח שיהיו המרות רבות. מה זה המרות: אנו צריכים למשוך לאתר אנשים דרך הפצה. יחס המרה – מבין האנשים שנחשפים לתוכן, כמה יקליקו על הקישור? 15% – 20% – יחס המרה גבוה מאוד. הממוצע בפייסבוק: 0.1%. כלומר 99.9% מהגולשים לא ילחצו.
(על פי גל מור, מייסד ועורך של אתר חורים ברשת, שיקולים ליצירת נוכחות מקוונת ברשת). 
- מהפך: בעבר היו החברות הגדולות והארגונים "האח הגדול" של הציבור ואילו בעידן הרשתות, קהל הצרכנים הוא "האח הגדול" של הארגונים והמותגים.
- תגובה אחת שלילית בדף שלך אפשר למחוק, אבל לא המון. צריך לענות לעניין.
- קבלת אחריות היא דבר חשוב.
- מאחורי כל משבר יש בני אדם. תקשיבו להם. תענו להם במהירות ובאמפתיה ואולי תוכלו להפוך משבר להזדמנות.
(על פי אדם שוב, מנכ"ל רפרש, ניהול משברים בדיגיטל)
- המדיה החברתית יכולה לשמש לקידום בלוגים, ובמקרה שלנו – אתרים.
- יתרון הפייסבוק: הוא יכול להביא לאתר קהל מזדמן וחד פעמי.
- חסרון הפייסבוק: באתר שלנו אנו שולטים לגמרי. בפייסבוק – לא. הוא רק נותן הרגשה של בחירה חופשית. הם מחליטים מה תקראו.
- הפילוסופיה שמנחה את הפייסבוק: המשתמשים מרוצים יותר מהמוצר ככל שיש להם פחות שליטה עליו.
- רק 5% – 6% מהחומר מגיע אליך וגם הוא לא תמיד הדבר שמעניין אותך.
- אמנם "כל העולם" בפייסבוק אך הוא שטחי. ה-engagement נמוך ושטחי ביותר.
- הפייסבוק לא תורם למימוש עצמי, יש בו הרבה בזבוז זמן. לעתים קרובות ציר הזמן משתנה, ומשתנה האלגוריתם של מה יראו בו.
(על פי עמי סלנט, מידען ראשי, מכון מופת, הבלוג והפייסבוק מנקודת מבט של הבלוגר)
- ארגונים רבים משתמשים בפייסבוק כתחנת שידור מ"אחד לכולם" בעוד שהרשת החברתית מאופיינת בתקשורת מכולם אל כולם, מעין כיכר העיר.
- בלוגים ופייסבוק – האם זה ז'אנר או פורמט?
- הבלוגים הם ז'אנר, הרשתות החברתיות, פייסבוק, לינקדאין הן פורמט.
- בעבר: עשית ולא פרסמת – כאילו לא עשית.
- וכיום: עשית ופרסמת ולא פרסמת שפרסמת – כאילו לא עשית….
- פורמט הרשתות כגון הפייסבוק – בשביל להדהד את הפרסומים.
- הבלוגים, האתרים הם ז'אנר. מנהלי האתרים מחפשים פלטפורמה להפיץ את התכנים, ולזה משמש הפייסבוק, למשל.
(על פי יגאל חמיש, מסע
בלוגים בעידן הפייסבוק?! בהחלט ילכו שניים יחדיו גם אם כאילו לא נועדו…)
אני אוהבת לעטר את רשימותיי בתמונות.
שמחתי לקרוא על האופציה לחיפוש תמונות עם רישיון CC המותרות לשימוש.
הנה כמה תמונות שמצאתי דרך החיפוש של אתר Creative Commons לפי עצתה של אהבה כהן
מבלוג 23 הדיברות. רק אחר כך שמתי לב שבכל פעם אפשר לחפש באתר אחד כגון פליקר, פוטופדיה, תמונות גוגל וכו', ולא בכל האתרים בעת ובעונה אחת.
תוכלו לנחש מה מילות החיפוש שלי.
לפני כשנתיים פתחתי בלוג ב"וורדפרס" אך לא פרסמתי בו דבר מאז.
למה וורדפרס?
העיצובים מצאו חן בעיניי – בייחוד העיצוב של אתר "רשימות", ותהליך פתיחת הבלוג היה ידידותי.
למה לא כתבתי בו מאז?
חששתי מהחשיפה, הייתי מלאה ביקורת עצמית. שאלתי את עצמי – את מי זה יעניין? אנחנו מוצפים כל כך בטקסטים. שאלתי גם – ואם אכתוב, מי כבר יראה את זה? איך אוכל להגיע למי שזה באמת עשוי לעניין אותו?
וכך נשארה פלטפורמת הבלוג ערוכה ומוכנה לרשימות – וריקה מהן.
בשבוע שעבר ראיתי בפייסבוק, בדף של ספריית סוראסקי, שאני "אוהדת" שלה, את הפרסומים על פתיחת התכנית "עשרים ושלושה דיברות". התמלאתי הערכה ליוזמים, אבל לא חשבתי שאטרח להשתתף.
בד בבד קיבלתי מייל על התכנית מחברתי ורד מספריית בית ברל – והיא הודיעה שהיא מצטרפת. ככה פשוט. זה נתן לי את הדחיפה להירשם ולפעול. אז תודה לורד. גייסתי גם את אריאלה שעובדת איתי יחד בספריית מכללת אורט סינגאלובסקי בת"א, ועכשיו עומדת על הפרק אפילו פתיחה של בלוג לספרייה שלנו. אבל על זה לא כדאי להרחיב לפני שזה יוצא לפועל.
...יומן קריאה יומן צפייה יומן... 