RSS ואני

שמעתי בראשונה על RSS  לפני כמה שנים בהרצאתה של נועה אהרוני בקורס הדרכה לאוריינות מידע בחוג ללימודי מידע בבר אילן.

כשביקרתי באתרים כלשהם מיהרתי ללחוץ על כפתור ה- RSS כדי להישאר מעודכנת, וכך החלה תיבת ה-RSS  שלי באאוטלוק המשפחתי להיות מוצפת בעדכונים חרוצים מאוד מבלוג ביה"ס לרפואה בהארוורד ועוד מאתרים שאינני זוכרת כעת. התחלתי להרגיש כמו מיקי מאוס שוליית הקוסם בסרטו של וולט דיסני פנטזיה. מעולם לא הצלחתי להדביק בקריאה את קצב הזנת החומרים וזה נהיה מעיק.

מאז הדימוי של ה-RSS  בעיניי היה של דבר שיש להיזהר ממנו, שומר נפשו ירחק ודוגמה לשפע המידע שמציף אותנו – יהיה איכותי ככל שיהיה (ומי כמו ביה"ס לרפואה בהרווארד יעיד על כך), אבל למי יש זמן?

עברו כמה שנים, ואני נזהרת מאותו כפתור כתום, והנה מופיע המאמר על ה-RSS ב-23 הדיברות. אודה על האמת – לא היה לי מושג מכל העזרים החדשים האלה ואני עוד מחזיקה מעצמי אוריינית מידע ומנהלת אתרים. אז אני למדה שיש דרך לשלוט בזה ולארגן את זה.

דווקא בעקבות תגובות המשתתפים החלטתי לפנות ל-Feedly. גם ההרשמה פשוטה דרך גוגל וגם התפעול ידידותי יחסית. העיצוב גם הוא שקט ונעים.

עד כה המעטתי בהרשמה מסודרת לבלוגים כי חששתי מהצפת תיבת המייל שלי בעדכונים בכל פעם, אבל על בלוג אחד לא ויתרתי והוא הבלוג "מבקר חופשי" של מבקר הספרות אריק גלסנר. אני פשוט מעריכה מאוד אותו ואת כתיבתו. עכשיו כשאני רשומה ב-Feedly אני שמחה להוסיפו בראש רשימת המעקב שלי.

הוספתי גם את הרפובליקה הספרותית שמעדכנת אותי בחדשות על סופרים וספרים.

עד כה עקבתי באקראי אחר הבלוג של ספריות אוניברסיטת תל אביב, ותמיד מצאתי בזה עניין והתמלאתי המון הערכה לכותבת יפה אהרוני. מאחר שבתגובות ל-23 הדיברות מצאתי המלצה חמה על הבלוג,  מיהרתי לרשום גם אותו ברשימת ה"פידים" ובהמלצתכם גם את הבלוג של עמי סלנט.

יש לי כבר שתי קטגוריות: ספרות ו-ספרנות ומידענות.

כך אוכל לרכז במקום אחד את תחומי העניין שלי (גם קולנוע, תקשורת, זמר עברי), אבל אודה על האמת – אני כל הזמן חוששת מהצפת המידע.

מקווה שלא הצפתי אתכם, שני הקוראים שלי (לא ששת הקוראים) במידע-סרק.

(אולי צריך לדבר על "נוהלי ההתעדכנות ב"פידלי" ודומיו – כמה פעמים בשבוע את/ה נכנס/ת לשם? כמה זמן את/ה מקדיש לקריאה?)